Megillas Rus: To Whom Should You Go for a Bracha

We've talked in the past about how Chazal often use the term Chacham where we expect to see the term Tzadik or Chasid.  One of the interesting examples is the Gemara in Bava Basra 116a,

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה

This is also in Yalkut Shimoni משלי רמז תתקנד

 חמת מלך מלאכי מות. דרש רבי פנחס בר חמא מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה

The Rama paskens like this as well: YD 333:10, from the Nimukei Yosef there in BB.

 י"א שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים 

The Nimukei Yosef inside actually seems to be a little different from the Rama.

 ומנהג זה בצרפת שכל מי שיש לו חולה בתוך ביתו מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו

and the Prashas Drachim (13) says pshat in הרב התופס ישיבה that since the Rav hatofes yeshiva is responsible for the rabbim, the zechus of the rabbim strengthens his tefilla.  So the Nimukei Yosef clearly is reading the choice of the term Chacham to be davka, meaning a Rosh Yeshiva.  But the Rama evidently does not think that matters.

I saw in Medrash Rus 6:2 that a similar idea is expressed, but the Medrash tells us to go to a Zakein or a Tzadik.

ויאמר ברוכה את לה' בתי, היטבת חסדך וגו' ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן - רבי יוחנן אמר: לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו. בועז היה בן שמונים שנה ולא נפקד, כיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד. שנאמר: ותאמר נעמי ברוך הוא לה'. ריש לקיש אמר: רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה, כיון שנשאת למחלון, וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה. שנאמר: ויאמר ברוכה את לה' בתי. ורבנן אמרין: שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים, שנאמר: ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה... 

See Brachos 34b, where this was put into action by going to Reb Chanina ben Dosa for a sick child.

ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני ת"ח אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים

Following that story, the Gemara says that if you're going to ask someone to daven for you, you should look for a "Eved," not a "Sar."

מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך

See Taanis 8a.

 ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפילה, שנאמר [איוב לו] ויצו עליה במפגיע, ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפילה ואל תפגע בי

 לחש ולא נענה there means that he davened and wasn't answered.  That Gemara is talking about a time of drought, which explains why it says to go to the Chasid of the generation.  This is something that endangers the entire community, not just individuals.

Eli once sent me a Medrash Seichel Tov, authored/compiled in 1139 by R. Menahem Ben Shlomo, Italy (?), that says:

ותלך.  לבית מדרשו של עבר: לדרוש את ה׳. לבקש רחמים על העובר, ואע׳פ שאברהם קיים, הלכה אצל זקנים ללמדך שכל המקבל  פני זקן שבדור, כאילו מקבל פני שכינה

This Medrash has two interesting ideas.  It says that there is a unique benefit from going to a Zakein, here meant literally as an elderly person.  It also indicates that the purpose of going to the Zakein is not so he should daven for you, but so that you can daven for yourself, to enhance the tefilla of the supplicant, because being in the presence of the Zakein is like being before the Shechina.

This "rationalist" approach is not unique to the Medrash Seichel Tov.  The Meiri in Bava Basra says it even more emphatically:

 ומי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו או אחד ממיני הצרות ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפלות ויבקש רחמים

No shortcuts, no out-sourcing!  He says that the reason you go to a Chacham is so that you can watch him and learn from him how to daven.  You can learn "Darkei HaTefillos," and then, you should apply the lessons to your own davening.  Go home and daven yourself.

 This is not like the Nimukei Yosef/Rama, who changes the girsa from ויבקש עליו רחמים, which might mean that you daven in the presence of the Chacham, consistent with the Medrash Seichel Tov that seems to be saying that Rivka was doing the davening in the presence of Shem and Eiver, to שיבקש עליו רחמים, which clearly means that the Chacham is doing the davening.

Similarly, the Ramban in Yisro on the passuk (18:15) ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרש אלהים says 

 השיב משה לחותנו, צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, להתפלל על חוליהם, ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא דרישת אלהים.

Which is how he learns that expression by Rivka-

 דגם מה דאיתא אצל רבקה ותלך לדרוש את ה׳ היינו תפילה

So although you have a few Rishonim that learn that going to a Chacham is to enable and empower your own tefillos, most Rishonim, and the Rama in Yoreh Dei'ah, say not like that.  They learn like the Gemara kipshuto, that you go to the Chacham and ask him to daven for you or for your friend.

But that does not mean they would disregard what the Meiri says.  I think all the Rishonim would agree that there is a great benefit for a person to daven himself while in the presence of the Chacham, and to take that inspiration home and daven like that in the future as well.

As far as the variations in who one should ask for a bracha, it is possible that these Maamarei Chazal indicate that Chacham, Zakein, Chasid and Tzadik are being used synonymously.  After all, it is unlikely that you would ask a Chacham to daven for you if he's not a tzadik.  It is also possible that there is a difference between looking for a Bracha or looking for someone to be Mispallel for you.  But I haven't found a consistent pattern.

Reb Moshe (Igros YD 4:51) says that Chacham relates to tzidkus, and that the idea of going to a Chacham applies in our generation no less than in the time of Tannaim and Amaroim.

דלכל חכם חש השי"ת לתפילתו יותר מלסתם אינשי, וגם הוא בחזקה שיקבל השי"ת תפילתו. אך שאיכא מדרגות בין החכמים ליותר עדיפות וברירות – מצד גודל איכות חכמתו ומעשיו וכמות המעשים. וממילא פשוט וברור שהחכם שמבקש מי שהוא מישראל ממנו שיתפלל עבורו, מחוייב מכ"ש דכל אדם להתפלל עבורו, דהא יותר אפשר שיקבל השי"ת תפילתו. ופשוט שאף שר' פנחס בר חמא אמר על מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ה"ה על כל צער אחר שלא תבוא, לענין פרנסה ולזכות לבנים וכדומה, דמאי שנא, דהרי הכל תלוי בהשי"ת

.........

יש לנו לומר דגם לכל הדורות אמר זה רב פנחס בן חמא, אף שידעו חכמי הגמ׳ חכמי הדורות מתמעטין. וממילא אף שאיני מחזיק עצמי אף מחכמי הזמן, מ״מ כיון שהחולה מחזיק אותי לחכם, ובדין הוא צריד להחזיק כן, הרי הולך למקום שרב פנחס בן חמא ציוה לילך. ובזכות אמונתו בדברי חז״ל יקבל השי׳׳ת גם תפלתי וברכתי. וזהו טעם נכון ומוכרח לדינא שכל שמחזיקין אותו לחכם ובשביל זה מבקשין אותו שיתפלל ויברך, שמחוייב להתפלל עבורו ולברכו.

So the answer to the question I asked in the title of this post is,
go to a Tzadik,
to a Chacham,
and to a Zakein,
and make sure they are Avadim, not Sarim.
Ask them to daven for you,
and to give you a bracha.
While you're there, you also should daven for yourself,
and watch how the tzadik davens and apply those lessons to your tefillos.

Only the Ribono shel Olam knows who fills the bill, but it seems to me that you could save a lot of time by going to HaRav Steinman Shlitah or Reb Dovid Feinstein Shlitah.


Another lesson is that despite the proud Lithuanian denigration of those who ask Gedolim for Brachos, the fact is that Chazal make it undeniably clear that this is appropriate and helpful.  This should not become a crutch that we use to relieve ourselves of our own chiyuv of tefilla, but it is absolutely proper to go to a gadol and ask for his tefilla and bracha.


Note:
I saw the following Chasam Sofer, Drashos II 356.  I find it somewhat disturbing, and I don't want to discuss it until I think about it.  He's talking about Chanah going to the Mishkan to daven to have children, and he explains why she didn't ask the great Kohanim of the time to daven for her.

 ומזה הטעם בעצמו נראה מה שלא באתה חנה לפני הכהנים אשר היו בימים ההמה לבקש רחמים בעדה כראוי לכל מי שיש לו צער בתוך ביתו שילך אצל ת״ח (ב"ב קט׳׳ז.], והטעם הוא זה כי היו הכהנים החשובים סגן הכהן ומשוח מלחמה חפני ופנחס, והם לא היו כדאים להיות שלוחא דציבורא. כי די להיותם שלוחא דרחמנא ולא שלוחא ריק כידוע — וממילא יש תי׳ מספיק שלא רצתה שיתפלל עלי עליה על בנים כיון דבהאי מלתא ריע מזלא דידי׳ שבניו לא הי׳ הגונים. אין מהראוי שיתפלל הוא בעדה, ואולי עי״ז יתרע מזלה ג״כ להיות לה בן שאינו הגון ח״ו — וזה שקאמר בחחלת הפרשה ושני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳ דייקא שלא היו ראוים אלא להיות כהני ה׳ שלוחא דרחמנא לא שלוחא דידן. והיותם בני עלי ממילא מובן שגם אביהם עלי לא הי׳ ראוי לישא תפלה ורנה בעד חנה בענין זה

Naso, Bamidbar. The Korbanos of the Nesiim

The Medrash and the Ramban are famous - Why does the Torah repeat, twelve times,  identical lists of korbanos that each Nassi brought?  Because although each Nassi brought a set of Korbanos that was physically identical with those of his peers, every item they brought meant something unique to each individual Nassi,each item symbolized different things to the different Nesiim.  The כבש בן שנתו that Reuven's Nassi brought was meant to express a thought that was very different than the metaphorical meaning of the  כבש בן שנתו that Shimon's Nassi brought.  Although they were physically identical, the underlying motivation and intent was different, and in Korbanos, the kavana is as important as the physical form of the items.  The similarity was only superficial.

This is well known.  But very few people realize the amazing lesson about ידיעה ובחירה that is implicit in this story.

It is obvious that the identical korbanos were the right thing to bring- that they were mechavein to Hashem's will.  So that means that Hashem intended for every one of them to bring precisely קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת כג ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה.  But their decisions about what to bring were totally independent.  That means that although their ultimate choice was predestined, each individual made his decision on the basis of a lifetime of personal experience and hard-earned wisdom and spiritual achievement that informed his choice about what was the best and most appropriate korban they could offer, both as individuals and in their capacity as nasi of their shevet.

You have these twelve separate individuals, scattered all over the Machaneh Yisrael, sitting in their tents and pondering what the best and most meaningful Korban they could bring would be, and these twelve people decided, for twelve different sets of reasons, to bring exactly the same korbanos.  Biologists would call this convergent evolution.  In Chazal, it's reminiscent of the story in Sukkah 53a where Shlomo HaMelech quickly sent his two scribes to Luz because he heard that the Malach HaMaves was after them, and ironically it turned out that the Malach HaMaves had been told that he could only take their lives at the gate of the city of Luz.  It was Shlomo's personal choice, but what he chose was predestined and inevitable.

The Satmarer Rov takes this approach, with a slightly different perspective.  See his Divrei Yoel on this parsha, starting on page 147, paragraphs ו) ויהי ביום  and  וביארנו הענין, and then page 151 beginning from  ומעתה.  He uses it to illustrate the classic yediah/bechira idea of foreknowledge not contradicting free will because the foreknowledge is not based on an understanding of the inexorable and inevitable consequence of the facts of the present, but rather a supernatural awareness of what the future holds; he sees it as meaning that each person has innate proclivities and experiences which encourage (ensure? predetermine?) certain behaviors.

It's interesting how easy it is to overlook this powerful example of yediah u'bechira. Ironically, some of our readers will come away from this thinking that they knew it all along.  That's what the Briskers want in their Divrei Torah.  Before you know the pshat, it was impossible to see.  Once you know it, it appears to be self-evident.

 אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם

A Novel Proposal for Tefilla B'Tzibur on Yomtov Sheini in Israel

Despite my recently ruined left knee, which has severely constrained my mobility, and even that only with the assistance of a medieval brace and a cane (as a friend said, "Welcome to the golden years",) I was in Israel for Shavuos. Going to Israel under these circumstances was not a good idea, but the alternatives were worse. I came a few days before Yomtov and left the morning after.  Basically, my time there was spent going to my parents' and the Feinsteins' kevarim on Har Hamenuchos, spending fifteen minutes at the Kosel, and laboriously gimping from Kikar Shabbat to Manny's to buy the latest A'aleh B'samar. The rest of the time I was either at my son's house in Givat Zev or in shul.  The local kids constantly asked me "למה אתה צולע" while zooming by on their bikes.

An added disorientation of the trip was doing Yomtov Sheini in Israel.  While there are minyanim for outsiders for Pesach and Sukkos, there wasn't any for Shavuos in Givat Zev.  As a chiyuv to say kaddish for my mother, this was unpleasant, but at least I could daven while they were davening and say kaddish.

If I was saying the Shemoneh Esrei of Yomtov, and the tzibbur was saying that of a weekday, was my davening tefilla betzibur?  I would say yes.  The first and last three brachos are the same, and the main thing is standing before Hashem and davening.  What you're davening doesn't make any difference, as long as we're all saying Shemoneh Esrei.  I am told that this is indeed the opinion of Rav Usher Weiss.

On the other hand, other rabbis, namely Reb Moshe Feinstein and Reb Shlomo Zalman Auerbach, hold that this is not called tefilla betzibur.  With all due respect to Rabbi Usher Weiss and despite my high estimation of my own opinion, let's assume like Reb Moshe and Reb Shlomo Zalman.

So I was left saying Shemoneh Esrei without a minyan.  Sure, I had Barchu and Kedusha and Kaddish, but I did not have tefilla betzibbur.  This bothered me, because part of the kibbud Av of Aveilus is to daven betzibbur, not just to say kaddish.

So I came up with an idea.  It is clear in OC 268 that the weekday Shemoneh Esrei is a valid option for Shabbos and Yomtov, but the Anshei Knesses HaGedola gave us a different nusach to make davening less burdensome.  On that basis, the mechaber there paskens that if one forgot it was Shabbos/Yomtov, and began Attah Chonein instead of Attah Kidashta/Yismechu/Attach Echad/Attah vechartanu, he is obligated to finish Attach Chonein with a bracha, and only then return to the Shabbos/Yomtov Shemoneh Esrei.  This extends even to the point that if you mistakenly said Barech Aleinu on Shabbos, and said Tal uMattar in the summer, you would have to repeat it.  Strange, but true.

This is based on Brachos 21a:

אמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק, ואפי' באמצע ברכה. איני והאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו, ואמר לן גומרין כל אותה ברכה. הכי השתא, התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא הא צלי ליה

So I proposed to the local Rav, Rav Yaakov Horowitz, the Rebbe of D'Zikov in Givat Zev, and a big talmid chacham, that I begin my Shmoneh Esrei with the weekday brachos, and then, after Shema Koleinu, go to Attah Bechartanu of Yomtov.

By doing so, I would be saying the same thing as the others there, and I would have Tefilla BeTzibur.

(I only made this proposal regarding Maariv, Shachris, and Mincha, but not Mussaf, because Mussaf has nothing to do with the regular weekday Shemoneh Esrei, as the Rambam says (10 Tefilla 7)

מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא. ואם נזכר והוא בתוך התפלה גומר ברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת. במה דברים אמורים בערבית או בשחרית או במנחה. אבל במוסף פוסק אפילו באמצע הברכה

and the Kesef Mishna there explains

 וסובר רבינו דכיון דבמוסף לא היה בדין לצלויי י"ח ....פוסק ואפילו באמצע ברכה)

Rav Horowitz said, and I quote, "זה חשבון טוב, אבל זה לא חשבון שלך."  "It is a good analysis, but it is not your analysis to make." In other words, the logic is good.  The halacha is correct.  But I should not be fiddling with the nusach Chazal instituted.

Out of respect of the Rav, I only did this in one of the Shmoneh Esreis of the day, in Shacharis, and even then I only added Atta Chonein and Hashiveinu.  I figured that Shavuos is the day of tefilla for Hatzlacha in Limud HaTorah (see Mahrsha RH 16a, and this article in Yeshurun,) so what better brachos are there than Daas and Torah?  Then I switched back to Attah Bechartanu and finished the nusach for Yomtov.  It was a "seven-plus-two" Shemoneh Esrei.

I kind of regret not doing this all the time.  I think it's an excellent idea.  I don't believe it would be called meshaneh mimatbei'ah, I don't believe it's like saying mezonos on an apple.  If it were, then the mechaber in 268 would not say that you are obligated to finish the bracha.  Also, it's Yomtov Sheinu in Israel, for goodness sakes!  I'm not suggesting that this be done regularly, I saying that under the circumstances, it's a legitimate application of Chazal's intent.  But Rav Horowitz definitely knows more than I do, he's a professional poseik and a yarei Shamyim, and I did, after all, ask him for a psak. Also, my personal interest may have colored my opinion (along the lines of "every man who is his own lawyer has a fool for a client," or "A Rebbe who is his own Chassid has a fool for a Rebbe.)  I guess that listening to him was the right thing to do.

They bring down the Shelah (Maseches Shabbos #33) that says that if this mistake happens to a person, and he has to finish the weekday bracha, he should be nervous and upset the whole week.  Someone suggested that this shows that it's not a good thing.  I say, I'm no expert on the Shelah, but a raya it's not.  The Shelah is talking about forgetting that it's Yomtov, an indifference which shows disrespect, a zilzul of the chag.  I'm talking about intentionally adding to the tefilla with full awareness that it's yomtov and the intention to say the proper Shemoneh Esrei.

Bechukosai. At my grandson's Bar Mitzva

Divrei Bracha at the Bar Mitzva of Avraham Jofen, 5/14/15

I am neither the father of the Chasan Haneshef,  nor the zekan hamishpacha, so there is no need for me to speak.  Nonetheless, I think it is right that I do so, not as an individual, but as a representative of my parents, zichronam livracha.   אנן שליחותייהו קא עבדינן.

The Gemara (Brachos 11b) and the rishonim there talk about the issue of hefsek in Birkas HaTorah.  There are those that hold that if a person stops learning, he has to make a new bracha when he begins again, because it is a hefsek from the first bracha.  The Sefer Ha'Agur says that it is not a hefsek, because even when you are not actually learning, you have to consider what you can and cannot do according to the dinim of the Torah.  Even when you are in a place where it is assur to learn, you have to behave as the Torah prescribes.  As the Hafla'ah says, when you do business, it is not a hefsek, because you are learning Choshen Mishpat.  Every decision you make is examined in the light of the Torah, so that is not a hefsek in limud.

I would put it this way.  Torah is only a mitzvah when you learn al menas laasos.  Al menas laasos means that you don't learn superficially, you make the Torah a part of who you are.  On the contrary, if what you learn is just on the surface, the learning itself is bitul Torah.  If the Mitzva of limud hatorah requires that it should make you into a different person, do you think that carefully living the life of an ehrilcheh ben Torah is a hefsek in limud hatorah?  It's not a hefsek, it is a hemshech, it is a kiyum, of the mitzvah of limud hatorah.

My father Ztz'l had a lawyer,  William Rosenthal.  Bill was Jewish, but completely assimilated.  His only contact with Judaism was when he shook hands with my father.  Nonetheless, he and my father were good friends and respected each other.  After my father put a lawyer for a mortgage company through the wringer, the poor guy asked Bill which law school my father studied at, because he was amazed at my father's brilliant analysis of the contract.  Bill, who knew my father's background, told him that my father had studied at Slabodka U.

He once asked my father, "You and I are very ethical and honest men.  I adhere to the highest standards of behavior in business, and I wouldn't take a penny that wasn't mine.  You, too, are a man of the highest moral standards, but you behave that way because of your religious beliefs.  Is there really any difference between us?  My father told him, on the spot, that there are three differences.  One is that for you, a dollar is a small matter, and a question involving a million dollars is a big matter. To me, there is no difference.  The principal, the law, is what matters, and the sum of money is irrelevant.  Another difference is that let's say you carefully think an issue through, and you decide the other side is right, and you are going to let them win.  The night before you tell them what you decided, you are going to toss and turn, thinking that maybe you really are right.  I, on the other hand, if I decide that I am right, and I am going to keep something I am entitled to, I won't be able to sleep at night out of a concern that maybe, God forbid, my view has been clouded by self interest.  The third difference is that while you and I are both successful people,, and we've both made a lot of money, you think that you made the money yourself, and it's 100% yours to do with as you please.  I believe that God decided that I should have the money, and every dollar that was given to me was given so that I use it in the right way.

I thought that my father's answer showed his Geonus.  My son, Harav Mordechai, Rosh Kollel Hora'ah of Marlboro, suggested that the real significance of the story might be even greater.   My father answered as he did not because he was a genius, but because he really had these things in mind throughout his life.  For him, it was like being asked how he tied his shoelaces- this was an every-day part of his life.

In other words, I thought my father's immediate answer proved his Geonus. But in truth, it proves my father's Gadlus.

So Bill was right.  My father did learn how to do business at Slabodka U.  Because he spent thirteen years yomam valailah learning how to do business at Slabodka U, he was able to give, on the spot, three excellent and lomdisheh chilukim about the difference between Bill Rosenthal's moral code and his own moral code.  Doing business like that  is not a hefsek in the mitzva of limud hatorah.  Farkert, it is the biggest kiyum and chizuk of limud hatorah and mussar.

This kind of life is a kiyum of the passuk אם בחקותי תלכו.  As Rashi explains,

אם בחקתי תלכו. יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה:

ואת מצותי תשמרו. הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אתם ושמרתם לעשותם:

 If a person is a true ameil batorah, he eats like a Ben Torah, he drinks like a Ben Torah, he dresses like a Ben Torah, he does business like a Ben Torah, he mows the lawn like a Ben Torah, he even sleeps like a Ben Torah.   Ameilus BaTorah should make you into a person whose every action says "I am a Ben Torah."

It is this mesora which we bequeath to the Bar Mitzvah.  Yehi ratzon that Hashem be mekayeim on you the passuk in Yeshaya (59:21)

רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם

_____________________

What follows is obviously inappropriate for a bar mitzvah, but it highlights the point that we made here.  The Gemara in Brachos 62a:

תניא: אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא  ולמדתי ממנו שלשה דברים:
למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום
ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב
ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל
אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך
אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך
תניא: בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים
למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל; אמר לו ר' יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך
אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.
רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו
אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא
אמר ליה: כהנא, הכא את! פוק, דלאו אורח ארעא
אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.

Shavuos. A good pshat in the Gemara in Avoda Zara

Avodah Zarah 2b.  The Gemara begins with a prophetic description of the reaction of the nations when Klal Yisrael is rewarded for keeping the Torah.  They argue that had they been "chosen" at Har Sinai, they would have faithfully kept the mitzvos.  Hashem responds that He offered the Torah to all the nations before it was given to Klal Yisrael, and it was their choice to decline.

אומרים לפניו רבש"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה ומי מצי למימר הכי והכתי' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב אלוה מתימן יבוא וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו שנא' וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא לומרלומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר ולא והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה 

The Mishneh leMelech in Prashas Drachim asks what he calls a Pliyah nisgava.

כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל כו', מיד אומר להם הקב"ה שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם כו', אשר הפליאה נשגבה אם כן מתחלה מאי קסבר למה בא אליהם ליתן להם התורה, אמנם דע כי לתת בכפיה אין זה נתינה אבל הכפיה אשר כפה את ישראל לא היה אונס, כמ"ש הרמב"ם ז"ל  ((ב' גירושין כ', הובאו דבריו בתוס' יו"ט פרק ט' משנה ח' דגיטין) בטעם גט המעושה בישראל כשר, כי הוא אנוס מדעתו הרעה, ואחר כי לעשות כל המצות הוא רוצה, רק יצרו תוקפו שלא לגרש, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו , עכ״ל . וא״כ הדבר בהיפך, מה שהיה מהצורך לכופו זה היה אונס כמאמר יצרו אנסו, אבל תכלית נפש הישראלי ורצונו להתדבק מאד במצות רק היה לו הזדמנות אונס היצר, וזה אונס, עיכ לישראל כפה ההר כגיגית לדחות אונס היצר, ובא אונס כפיית ההר ודחה אונס היצר, ונשאר בנפשם הרצון הטבעיי מחפץ הלב והנפש, לא כן ישמעאל ושעיר המה מיאנו לא באונס, רק בעבור (תהלים נ״מ) זורו רשעים מרחם, א״כ מה זו טענה כלום כפית עלינו ההר, הלא שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם , ואם כן רחוקים אתם בעצם ומה יועיל הכפיה,. והענין נכבד לנבון רוח

He's saying that they were already not doing even the sheva mitzvos before Mattan Torah.  But the Ribono shel Olam gave them a second chance, and offered the Torah to them.  They declined.  Later, Le'asid lavo, they are going to complain, "Yes, we declined.  But You should have forced us to accept it with Kafa aleihem, like you did for the Jews! If You had threatened to kill us on the spot if we didn't accept, we would have been wonderfully motivated!"  To that, Hashem responds that Kabalas HaTorah is only shayach with ratzon, with nichusa, and they are not even in the parsha of the Rambam's Kefiyah.  That idea that Kefiyah results in ratzon only applies to Klal Yisrael.

It's great, but he assumes that the Rambam's din applied even before Mattan Torah, which I would not have thought to be the case.  Also, it does not shtim with the Gemara in Shabbos 88a. 

ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה-מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר

According to the Prashas Drachim, it wouldn't be a moda'ah.

Both of my tainos are easy to answer simply.  Which reminds us of what H L Mencken said, "For every complex problem there is an answer that is clear, simple, and wrong."

I stumbled upon one person that asks on the Rambam from the Gemara in Shabbos, the Maharash Danon brought in the Ohel Yosef there in hilchos Gittin.  He says that "the Chachmei Kushta" (Istanbul=Constantinople=Kushta) answer as I did.  He disagrees, (ironically, based on something the Prashas Drachim says elsewhere, when he could have brought this Prashas Drachim that clearly contradicts it,) and says another teretz, but I don't understand it.

ושמעתי מקשים מפה קדוש מהר"ש דאנון נר"ו שא"כ היכי קאמר בפר"ע מלמד שכפה עליהם ההר כגגית א"ר מכאן מודעא רבה לאורייתא שלפי דברי הרמב"ם אין כאן מודעא שאע"פ שמתחילה היה ע"י אונס מ"מ בשעת הקבלה גמרו וקבלו מלב ומנפש ואמר לי שחכמי קושט' יע"ה ניח' להו לתרץ שקוד' קבל' לא היו אז ישר' וק' לי דקודם קבלת התורה כבר קבלו עליהם כמה מצות כגון שבת ופרה ודינים במרה הופקדו וכ"כ בעל עשרה מאמרות בחיקור דין ח"ג פי"ג דישר' שפרשו קודם מ"ת ללכת בדרכי ישראל היה להם דין ישר' ע"כ וכ"ש למ"ד דאבות העולם יצאו מכלל בני נח אפי' להקל כמו שהאריך למעניתם הר"ב פרשת דרכים ז"ל בד"א יע"ש והכא נמי דכתיב קודם מתן תורה בשירת הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו שודאי היו נוהגים ללכת בדרכי ישראל. אם כן הדרא קושיא לדוכתיה אודעא זו מה עושה ובדברי הרמב"ם הנ"ל הוא היה אומר מהר"ש דאנון הנ"ל מ"ש מתוך שלא לשמה בא לשמה רוצה לומר מתוך שכופין לאדם לעשות מצוה והוא עושה שלא לשמה מתחילה אבל בגמר המצוה גמר ועושה אותה לשמה ודוק

The Yahrtzeit of Reb Meir Baal HaNeis on Pesach Sheini

The newspapers have been full of ads and stories encouraging donations in the zechus of Reb Meir, Reb Meir Baal HaNeis, whose yahrtzeit is on the fourteenth of Iyar, Pesach Sheini.  Miracles promised, salvations guaranteed, shiduchim aplenty, and refuos veyeshuos galore.

But let it be known that while it's possible that Reb Meir died on the fourteenth of Iyar, chances are 354 to 1 that he did not.  It's just that people get excited to give on the yahrtzeit of a tzadik, and this is the day that became popular.

This is part credulity and part exploitation of the credulous.  That's ok, if it brings people to give more tzedaka,  A bigger problem is that you can be sure that plenty of the money that's drummed up ends up in the pockets of crooks, like the Sheimos trucks that are found abandoned or dumped every year.

Who am I to cast aspersions on our holy mesora?  Am I like those that say that the only reliable kever site is the Mearas HaMachpeila, and that most of the others are an assortment of fabrications and fantasies?  No.  I have no idea who is buried where, and I don't even know enough to have a safek.  But in this case, I'm only the messenger of the Sdei Chemed and the Taamei HaMinhagim.

The Sdei Chemed says that there is absolutely no tradition that dates Reb Meir's petira.  He was bothered by the famous claim about Pesach Sheini, and he investigated.  He sent a letter to the original kehilla that had a shul near the kever, because he knew that they had this minhag of hillula on the fourteenth, and asked them where they got the date from.  They answered that they had built their shul near Reb Meir's kever, and they finished the shul on the fourteenth of Iyar, so they made a celebration for the Chanukas HaBayis.  After all, it was Pesach Sheini, too.  Ever since then, they made their annual gathering to commemorate the completion of the shul on that date.  Nothing to do with Reb Meir.

The Taamei HaMinhagim says that it's just a day people picked so they can stimulate charity in the zechus of Reb Meir.  He calls it a scam.

Now, it's possible that modern science and archeology has revealed things that were hidden in the past, or that mekubalim heard it from Reb Meir himself.  But here's what the Taamei HaMinhagim says.  It seems to me that if even he doesn't believe it, then nobody should believe it.

 בדרך אגב באתי להעיר שיום פטירת התנ״א רבי מאיר בעל הנס לא נזכר בשום מקום, וחדשים מקרוב באו ובדו מלבם חג חדש, כאילו יום פסת שני הוא היא״צ של רמבעה״נ, וידועה כוונתם בזה שיסדו זאת בעסקם בדררא דממונא והמב״י

Why We say Hallel on Shavuos

Why do we say Hallel on Shavuos?

This seems like an odd question.  Everyone knows that we say Hallel on Yomtov, and Shavuos is a Yomtov.  The Gemara in Arachin (10a-b) lays out the factors that create a chiyuv to say Hallel on eighteen days of the year, and those reasons certainly apply to Shavuos.  The Gemara lists the factors as answers to questions, as follows.

-Why do we say Hallel the first day of Pesach, but not on Chol HaMoed?  Because while on the first day of Pesach a new kind of Korban is required, there is no change of Korbanos on Chol HaMoed.  Hallel is only said on a day when a special and different public korban is brought.

-If "change of Korban" is the reason, why don't we say Hallel on Shabbos, when a different korban than every day is brought?  Because Shabbos is not called "Moed."

-Rosh Chodesh, which is called Moed and has a new korban, why don't we say the regular Hallel?  Because Rosh Chodesh is not sanctified/distinguished by a prohibition of work.

-Rosh HaShanna and Yom Kippur, which have new korbanos, are called Moed, and upon which work is prohibited, why no Hallel?  Because the mood it too somber for this kind of Shira.

-But Chanuka, which has no special korban, and is not a moed, and work is not prohibited, why do we say Hallel?  Because of the miracle that happened.

-So why not Purim?  Because the miracle was outside of the land of Israel after the land of Israel was sanctified, or because we are still "servants of Achashveirosh," or because reading the Megilla is essentially the same as saying Hallel.

New Korban, plus Moed, plus issur melacha, plus simcha.  Or in commemoration of a great miracle.

The problem is the Levush.

When the Levush discusses Hallel on Pesach, he simply says that you say it-  וגומרין ההלל ומברכין עליו לקרוא את הלל.  When he discusses Hallel on Sukkos, he simply says that you say it, and adds that you even say it on Chol HaMoed, unlike Pesach- וגומרין ההלל וכן כל ח׳ ימי חחג ואע״ג דבפסח אין גומרין אותו כל ימי החג רק ב' ימים הראשונים שאני סוכות כיון שכל יום חלוק בקרבנותיו מיום שלפניו חשוב כל יום כיו"ט בפני עצמו. But when he discusses Hallel on Shvuos, the Levush in 494 says that Hallel on Shavuos is a song of celebration for the great gift of the Torah from Sinai.  וגומרין הלל בשני הימים שאומרים שירה על נתינת התורה.  Can someone explain why he needed to add this explanation for Hallel on Shavuos?  And if he's going to explain it, why doesn't he simply say what the Gemara in Arachin says?  You say Hallel on Shavuos because it is a Moed of simcha that is assur in melacha on which we bring a special korban.

 The answer I have is based on the Ramban in Sefer HaMitzvos, the Ran in Arvei Pesachim, and the Gaon in OC 22.

Here is the two line version of my teretz.  When there was a Beis HaMikdash, Hallel was deoraysa for the tzibur because of the chiluk korbanos, but now, when there are no korbanos, it would be derbanan if not for its connection with the mitzvos hayom.  Whereas on other Moadim, Hallel is still deoraysa because it is associated with the discrete mitzvos hayom; on Shavuos, where there is no active mitzvas hayom other than hakaras hatov for mattan torah, hallel is a cheilek of the mitzvas hayom of shira for Mattan Torah.

Longer version of the teretz:There are two dinim in saying Hallel. One is Hallel for a day of Moed etc, as listed in the Gemara in Arachin, and the other is a Hallel on special mitzvos (Ran.) 

Chiluk korban creates a chiyuv hallel, and that might be deoraysa for the tzibur, but it might be derabanan for individuals.  But the moed's unique mitzvos hayom create a chiyuv deoraysa to say Hallel (Ramban) and this can apply even to yechidim.

On Pesach and Sukkos, Hallel is part of the unique mitzvos hayom (Gaon in OC 22.)

The Gaon's pshat is great for Pesach and Sukkos, when there are special mitzvos hayom, but it would seem that the Gaon is ignoring Shavuos.

We  have to say that on Shavuos, there is a mitzvas hayom for yechidim, too.  That is the Mitzva to celebrate mattan Torah, and it is that mitzva that makes Hallel deoraysa for Yechidim.  Unlike the other times that Hallel is Deoraysa for yechidim, where it becomes a cheilek of another mitzva (like shira is part of a korban,) here, it is not just a cheilek of the mitzva in the sense that shira for a mitzva is part of a mitzva.  It is the mitzva gufa, it is a part of the kiyum of the mitzvas hayom.  The Mitzvas Hayom is celebrating Mattan Torah, hispaalus and hakaras hatov for Mattan Torah, and this is how you express hispaalus and hakoras hatov.

You could say that on Pesach and Sukkos, Hallel is a סניף of the mitzvas hayom.  On Shavuos, Hallel is a סעיף of the mitzvas hayom.

My answer makes sense.  Whether the Levush had this in mind is a different question.

But there is a much simpler answer, based on the Gemara in Pesachim 68b.

א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא

Rashi-

דבעינן נמי לכם. שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו

From this Gemara and Rashi, we see from Rebbi Eliezer, although on other yomim tovim he holds you have the option of kulo lashem, on Shavuos, we have to express our joy through Simcha kipshuta.  Reb Shlomo Zalman in Halichos Shlomo says that it is clear in Rashi that it's not just that you have to be besimcha, you have to show other people that you are besimcha!  שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו.  If so, it could be that the Levush was simply applying this Gemara to the din of Hallel.  On other yamim tovim, Hallel is a side mitzva that expresses our simcha.  But Shavuos is one of a kind.  On Shavuos, Hallel is a fundamental part of what the Yomtov is all about.  On Pesach, Hallel is zaitik.  On Sukkos, Hallel is zaitik.  On Shavuos, Hallel is not zaitik, it is the ikkar of the mitzvas hayom  שאומרים שירה על נתינת התורה.

לכשתמצי לומר, the second teretz is not really different than the first teretz.  

Mekoros:

Ramban in Sefer HaMitzvos:

הלל דראש חדש לאו דאורייתא' ומשמעות זה דבימים שהיחיד גומר בהם את ההלל הוא דאורייתא. ובמסכת ערכין (י ב) 'דרשו בו השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה שאינו מקודש לחג אינו טעון שירה'. ואע"פ שזה מדברי קבלה הוא, אבל יאמר הנביא כי ישירו לאל המושיע אותם מיד סנחריב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת הפסח שהיו משוררין בקול גדול כמו שאמרו (פסחי' פה ב) 'כזית פסחא והלילא פקע איגרא'. ועוד אם הוא מדבריהם למה יתמה ר' יוסי 'אפשר שחטו ישראל את פסחיהם ולא אמרו שירה נטלו את לולביהן ולא אמרו הלל'. והלא דוד אמרו כדברי הרב והוא ובית דינו תקנוהו או ב"ד שלאחריהם תקנו אותו על הפסח ועל הלולב, וכיון שתקנה הוא אין לו לר' יוסי קושיא על מי שיתן אותה התקנה לדוד האומר ההלל או לב"ד אחרון, אבל הראוי שיהא מייחס אותה לאנשי כנסת הגדולה שמתקנין תפלות וברכות. ועל כל פנים יאמרו שהלל זה עצמו מוקדם לדוד. והנראה מדבריהם שהוא מן התורה כמו שפירשתי. ויהיה הלכה למשה מסיני, או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה כמו שכתוב 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם', כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא, הוא ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן ושלא בשעת הקרבן בכלל השמחה אלא שמיעטו ראשי חדשים בגבולין מפני שאינו מקודש לחג ואינו טעון שירה 4 . ושם במסכת ערכין (יא א) אמרו 'מניין לעיקר שירה מן התורה? מהכא 'תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב' אי זו היא עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זו שירה'. אם כן אפשר שנדרוש בימים טובים שכתוב שמחה ונתרבו כל מיני שמחות שתהא השירה מכללם. אבל בשני ממסכת ברכות (יד א) אמרו 'בהלל ובמגלה מהו שיפסיק? מי אמרינן קריית שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן לא כל שכן או דלמא פרסומי ניסא עדיף'. וזה מראה שהוא מדבריהם. אבל אפשר שעל ימי חנכה ועל ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל נאמר וכמו שחלקו אחר כך במימרא הסמוכה לזו ודומיא דמגלה שאלו אבל הלל באכילת פסחים ונטילת לולב יהיה מן התורה כמו שנראה מפשטי שמועות אלו שהזכרנו. ומכל מקום בעל ההלכות פטור מכל התביעות והתרעומות הללו

Ran in Arvei Pesachim:

 ד״ה מאי ברכת השיר וכו׳  מדמברכינן בליל פסחים לאחר  קריאת ההלל יהללוך משמע שמברכין לפניו לגמור הלל כדרך שמברכין לפניו לגמור הלל בכל הימים שגומרין אותו שאי אפשר שיברכו לאחריו ולא לפניו וכו׳ וראי׳ לדבר מדתניא במסכת סופרים ר״ש בן יהוצדק אומר שמונה עשר יום ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל וכו׳ וכי תימא דהא בגמרא דילן בערכין תני לה דרשב״י דאמר י׳׳ח שיחיד גומר בהן את ההלל ולא קתני לילה הראשון של פסח לאו קושיא היא דהתם הלל שעל עשיית מצוה לא קתני תדע דהא לא מני נמי הלל שבשחיטת פסחים וכו׳

Gaon OC 22:  (The part I want is where he addresses the kashe of Tosfos in Sukkah 46, why don't we make a shehechiyanu on the mitzva of saying Hallel.  His answer is that Hallel is not an independent mitzva, it is part of the mitzvas hayom, of pesach or netillas lulav, and you do say shehechiyanu on those.  As I said, he seems to ignore Shavuos.  It must be that unlike Pesach and Sukkos, where there's a cheftza of the yomtov celebration and a cheftza of mitzvas hayom, the whole cheftza of Shavuos is celebrating Mattan Torah, so the shehechiyanu on kiddush will patter Hallel too.)

    וע' י"ד סי' רס"ה בטור וז"ל כתב הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה ובעל העיטור כ' שאין לו לברך וכ"כ ר"י והוא דברי תוס' ובע"ה הנ"ל ובש"ע שם כ' דברי הרמב"ם ובהג"ה כ' דברי תוס' ובע"ה אבל בהג"ה סי' כ"ח ס"ב כ' כדברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הן עיקר דהוכחת תוס' אין מוכרח כנ"ל וכ"ש לדחות מה שמפורש בתוספתא להדיא וכ"כ ב"י בי"ד סי' רס"ה בשם הרשב"א דמדינא יש לברך כמו בפדיון הבן רק מהלל קשה כמ"ש תוס' דסוכה שם וגם תירוצם אין מספיק דכ"ש בהלל דיש בו שמחה וצ"ל הטעם דהלל אינו מצוה בפ"ע כמ"ש בע"פ אפשר ישראל עושין פסחיהן ונוטלין לולביהן כו' וכן דעת הטור כאן כהרמב"ם שכ' לשון התוספתא אות באות ומה שהקשה ב"י דלמה לא כ' הטור ג"כ בתפילין ועפ"ז כ' מהרי"א וב"י דס"ל להטור כבע"ה וליתא דשהחיינו לא מברך אלא העושה לעצמו דוקא כמ"ש הרמב"ם שם וכ"כ תוס' ורש"י בסוכה שם וכמ"ש בגמ' שם העושה כו' לעצמו וכ"ה בתוספתא שם בכל המצות לעצמו וכ"כ הטור כאן וזה אינו בתפילין שרגיל הוא דהסופר עושה וכמ"ש בחולין ט' א' ד"ה ואידך כו' כדאמר כו' ובציצית צ"ל כפירש"י שם"

And here's the Gemara in Arachin.

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא לא איקרי מועד ראש חודש דאיקרי מועד לימא לא איקדיש בעשיית מלאכה דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה  ושאין מקודש לחג אין טעון שירה ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא משום דר' אבהו דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלךיושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר משום ניסא פורים דאיכא ניסא לימא אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים  שירה על נס שבחוצה לארץ מתקיף לה רב נחמן בר יצחק והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא ואמרינן הלל כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה רב נחמן אמר קרייתה זו היא הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן ולר"נ דאמר קרייתה זו היא הלילא התניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון